הליכים בפני רשם הפטנטים בקשר לבקשת פטנט 131,733 שהוגשה על ידי מר אלי תמיר (החלטת רשם הפטנטים מיום 21.9.06)

זוהי אחת ההחלטות החשובות (אם לא החשובה שבהן) שניתנו על ידי רשם הפטנטים הנוכחי, מר מאיר נועם. בהחלטה נקבע כי, על פי הדין הישראלי, שיטות עסקיות אינן כשירות להגנת פטנט. כמו כן, ההחלטה מגדירה באילו נסיבות תוכנת מחשב תזכה להגנת פטנט.

האמצאה של מר תמיר התייחסה לשיטה לקידום מכירות של מוצרים ו/או שירותים. בעקבות השגה של הבוחן בדבר אי כשירותן של שיטות עסקיות לחסות תחת דיני הפטנטים, תיקן המבקש את הבקשה. הבקשה המתוקנת התייחסה למערכת ממוחשבת לקידום מכירות של מוצרים ו/או שירותים. אולם, הבוחן לא התרשם מהתיקון וקבע כי, למרות התיקון הסמנטי, עיקר האמצאה עדיין בשיטה העסקית ועל כן האמצאה אינה כשירת פטנט.

רשם הפטנטים מנתח בהחלטתו את ההסטוריה של חוק הפטנטים הישראלי בקשר להגדרת אמצאה כשירת פטנט, ומתייחס אף למצב המשפטי בנושא זה ברחבי העולם. הרשם מציין כי החוק האנגלי והחוק האירופאי (אמנת ה- EPC) קובעים במפורש כי שיטות עסקיות אינן זכאיות לחסות תחת דיני הפטנטים. הרשם מציין אף כי הוא מודע לכך שבארה"ב ההלכה שונה ושיטות עסקיות זוכות להגנת פטנט, בעקבות פסק הדין הנודע בפרשת The State Street Bank & Trust Co. v. Signature Financial Group, Inc. אולם, הרשם סבור כי הדין בארה"ב בנושא זה (כמו גם בנושאים אחרים) חריג וכי אין לאמצו בישראל.

מניתוח לשון החוק הישראלי מגיע הרשם למסקנה כי שיטות עסקיות אינן עומדות בדרישת החוק שהאמצאה צריכה להיות בתחום טכנולוגי כלשהו, מכיוון שמקורן של שיטות עסקיות במדעי הרוח והחברה. בתמיכה למסקנה זו, מתייחס הרשם לעובדה שעל פי החוק הישראלי, אדם המעונין להיות עורך פטנטים חייב להיות בעל תואר באחד מהתחומים הטכנולוגיים המצויינים בחוק. לפיכך, אמצאה שמקורה בתחום שאינו אחד מהתחומים הטכנולוגיים הללו אינה יכולה לחסות תחת דיני הפטנטים.

לבסוף, הרשם מתייחס לכשירות פטנט של תוכנות מחשב. ראשית, הרשם מתייחס לפסק הדין המחוזי הישן בעניין רוזנטל, בו נקבע כי תוכנות מחשב אינן זכאיות לחסות תחת דיני הפטנטים. לאחר מכן, הרשם מתייחס לפסק הדין המחוזי בעניין United Technologies Corporation, בו נקבע כי אמצאה הכוללת מערכת פיסית שתוכנת מחשב הינה חלק אינטגרלי ממנה, זכאית לחסות תחת דיני הפטנטים. הרשם סבור כי במקרה זה, כאשר החידוש וה"תוך והלשד" של האמצאה מצויים בשיטה העסקית שבאמצאה, ולא בחלק הממוחשב שבאמצאה (שנראה כי נועד רק לשמש לעקיפת המכשולים בפני הענקת פטנט לשיטה עסקית), האמצאה אינה כשירת פטנט. בהשוואה לדין האמריקאי, הרשם מקבל את הפרדיגמה שנקבעה בהלכת Diamond v. Diehr הדורשת אלמנט פיסי דומיננטי באמצאה, אך אינו מקבל את ההלכה המרחיבה שנקבעה בפרשת State Street. הרשם אף מתייחס באופן ספציפי ומפורש לכך שבישראל, שיטות עסקיות לעשיית עסקים באינטרנט (e-commerce) המבוססות על תוכנה בלבד אינן עומדות בדרישות חוק הפטנטים ולא יזכו להגנת פטנט.