ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע כי יש לפרסם את שמו של מחבר היצירה על יצירתו, כאשר הדבר אפשרי, ובמידה ובהיקף המקובלים בענף. עם זאת, הדגיש ביהמ"ש כי הזכות שיצירה תיוחס ליוצרה אינה אבסולוטית, וכי הדרישה לציין את שם המחבר תחול רק כאשר מוכח כי הדבר מקובל בענף הרלוונטי.
התובע, מעצב גרפי וצלם, צילם כלי מטבח שנכללו בקטלוג שהופק עבור חברת "רדד סולתם", כאשר שמו לא צוין במסגרת פרסומים אלו. התובע טען כי אי-ציון שמו על גבי הצילומים מהווה הפרת "הזכות המוסרית" שלו, בניגוד לסעיף 4א(1) לפקודת זכות יוצרים, לפיה: "מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים."
ביהמ"ש ציין כי נטל הראייה, כי בתחום הפרסום המסוים בו פועלים הצדדים מקובל לציין את שם הצלם, מוטל על כתפיו של התובע. ביהמ"ש קבע כי בנסיבות המקרה, כאשר הובאו ראיות לכאן ולכאן – הרי שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה כי בענף הפרסום המסחרי מקובל לציין את שם הצלם. לפיכך, התביעה נדחתה.
מצ"ב קישור לפסק הדין.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML4.nsf/48FD1795AE4AAED4422573EE0055A780/$FILE/CB0AE4BAE3F19DCA422573CB0040F88C.html?OpenElement